סיפור חיים מאת צבי שטייניץ
מקום אליו לא שבתי מעולם הוא למעשה ספר היסטוריה המסופר בגוף ראשון, מנקודת מבטו של ילד שאיבד במחנות את נעוריו וכל עולמו, אך לא איבד צלם אנוש. תיאור מפורט של חיי היומיום מפרק לגורמים את מכונת ההשמדה ומאפשר היכרות אישית מצמררת עם דרך פעולתה ויעילותה השטנית.
כל חיי אני חוזר לאחד ביוני 1942, יום שנחרת בליבי ויהיה חקוק בליבי כל עוד אני חי,
יום הולדתי והיום שבו ליוויתי את הורי ואת אחי בדרכם האחרונה. כנער שמלאו לו חמש עשרה בדיוק באותו יום, מושג המוות היה בלתי נתפס ובוודאי כשמדובר במשפחתי.
מחשבותי שבות אל אותו יום פרידה אומלל,
ואני עדיין רואה את אמא, אבא ואחי כאנשים חיים, אינני מסוגל לתארם כאנשים מתים,
חסרי רוח.
אני מזהה את אבא המתפרץ לפתע כמו הר
געש כלפי קציני האס.אס העומדים בקרבת השער. רואה את עיניו יורקות אש, שומע את קולו הרועם צועק אל התליינים בחמת זעם.
פניו הביעו בוז וסלידה כשקרא שוב ושוב
לעבר אנשי האס.אס "רוצחים! פושעים!"
גטו קראקוב
עריכה: עפרה ריזנפלד
עריכה לשונית: גילה קנטור
תפישה גרפית ועיצוב: נעם שכטר
בהוצאת עמי שטייניץ אמנות עכשווית
"As a boy through the hell of the Holocaust"
