בשעת חיבור כתב היד של ספרי, מקום אליו לא שבתי לעולם, שיצא לאור ב-2003, לא שיערתי שבחלוף עשר שנים אבקר בדירת ילדותי בעיר הולדתי פוזנן. ביקרתי גם באתר הזיכרון של מחנה ההשמדה "בלז'ץ" בו נרצחו ממרץ 1942 ועד דצמבר 1942 מעל 600,000 יהודים, בהם אמי סלמואה, אבי הרמן, אחי רודולף ודודתי אנה, אחות אמי.
בשנת 2009 הוזמנתי לקחת חלק בסרט תיעודי "פרובינציה בלונדינית" -
, שהביא אותי לראשונה, לאחר 70 שנה, למקומות המרעידים את נימי זיכרוני וליבי. הסרט מתעד את הגירוש ההמוני של תושבי פוזנן כולל משפחתי למזרח פולניה בנובמבר 1939, לאחר פלישת גרמניה הנאצית.
בזכות הסרט התאפשר לי להוציא את בני משפחתי מאלמוניות ולהנציח אותם באתר הזיכרון של תמונותיהם ושמותיהם נוכחים במוזיאון ההנצחה של האתר הנורא, השלישי בהיקף מכונת הרצח שהופעלה במחנות ההשמדה.
לא שיערתי שאזכה למלא חובה קדושה לתעד את משפחתי במחוז האימה.
את חיי אני חב לאמי ולאבי היקרים שבזכות מורשתם שרדתי את מוראות השואה.
